התיעוד הראשון להפקה של מיץ מפירות מגיע דווקא ממקום קרוב, קרוב מאד.
מגילות ים המלח הגנוזות, הן אותן מגילות יקרות ערך שנתגלו ממש במקרה בשנת 1947 במדבר יהודה, על ידי רועה צאן בדווי.
איך זה קרה?
כבכול בוקר, יצא לתומו הנער לרעות את הצאן.
ואז, כאשר יצא לחפש אחר עז תועה, מצא הנער (מעבר לעז) את אחת התגליות ההיסטוריות החשובות ביותר לתקופתנו, במערות קומראן.
המגילות הללו כללו תוכן מקראי אותנטי, הקדום ביותר עליו הצליחו להניח יד החוקרים, וכללו בין היתר תיאור של הפקת מיץ מתפוזים ותאנים.
אבי תורת הפסטור למיץ הינו תומאס וולש, שגילה כיצד ניתן לאחסן את בקבוקי המיץ מבלי שיותסס לאלכוהול.
השיטה שלו כללה סינון מיץ סחוט לבקבוקים, איטום הבקבוק והנחת הבקבוקים במים רותחים על מנת להרוג את השמרים האחראים לתסיסה.
נורמן ווקר הנחשב לאחד מאבות תנועת הצמחונות, האמין בערכם התזונתי של פירות וירקות, ולאחר שהבין כיצד אפשר למצות מהפרי מיץ, המציא את מכונת סחיטת הפירות הראשונה – Norwalk, המיוצרת עד היום.
במהלך מלחמת העולם השנייה, קיבלו חיילים טבליות ויטמין C בטעם לימון.
פירות וירקות טריים אתם מבינים, לא תמיד היו חלק ממנות הקרב, והיעדר של ויטמין C בהחלט לא תרם לתוכניות הלחימה.
יחד עם זאת, הטבליות הללו נשארו באפוד, ככל הנראה משום שטעמן היה מחריד.
הממשלה, בחיפושיה אחר תחליף לוויטמין C, יחד עם קבוצת חוקרים ומחלקת ההדרים בפלורידה, ביקשו ליצור תחליף למיץ התפוזים המשומר, ופיתחו את מיץ התפוזים המרוכז. לצערם של כולם, רק 3 שנים לאחר שנסתיימה המלחמה.
השנים שלאחר מכן בפלורידה, היו הרנסנס של מיץ התפוזים עם ייצור של מיליוני גלונים של מיץ תפוזים מדי שנה.
בהתחלה כמיץ משומר, לאחר מכן כמיץ תפוזים מרוכז ובהמשך כמיץ תפוזים שאינו מבוסס על רכז, אלא נארז כפי שהוא בקופסת קרטון השומרת על הטריות.
מיץ התפוזים, בהחלט בצדק, הוכרז כמשקה הלאומי של פלורידה בשנת 1967.
עמוק לתוך המאה ה-20, חידושים טכנולוגיים בתחום סחיטת מיצים מפירות, הופכים מגילויים מרעישים למיכון פשוט ושגרתי, כזה שניתן למצוא כמעט בכל בית.
בשנות ה-90 חל בום נוסף בתעשיית המיצים, עם פריחת תנועות של תזונה וחיים מאוזנים, ובעיקר, הודות ליכולת הפצה של רעיונות ברחבי העולם.
כיום, מכונות סחיטת פירות, בלנדרים ושייקרים תופסים נפח נכבד על המדף בחנויות החשמל, עם ביקוש ענק למיצים מפירות על ידי קהל מעריצים שהולך וגדל עם כל שנה.
בשנת 1941 הקמנו את מפעל ‘גת גבעת חיים’.
בהתחלה, כמפעל המייצר ריבות ושימורי פירות וירקות, אולם מהר מאד גילינו את הפוטנציאל של פירות ההדר, והתמקדנו בהפקה של מיצי פירות ומשקאות מבוססי פרי.
עם תשוקה לטכנולוגיה, מיהרנו לרכוש כל מיכון חדשני וכל ידע מתקדם, כדי לממש את המטרה שעמדה לנו מול העיניים: להביא משקאות פרי הביתה אל הצרכנים, כשהם טעימים ואיכותיים.
עם השנים הכנסנו למפעל מכונות סחיטה משוכללות, מיכון אריזה מהטובים בעולם, מערכות טיהור שפכים ומערכות ממוחשבות, שעשו סדר בכל התהליך.
החל משנות ה-60 והלאה, שברנו שיאי ייצור ומכירות (עליהם זכינו באותות היצואן המצטיין) ועשינו הרבה כבוד למדינה, כשזכינו להכרה כיצרן סופר איכותי, כזה שיודע לפתח טעמים חדשים, תוך שמירה על תנאי ייצור קפדניים.
בנקודה הזו, כבר פיתחנו, ייצרנו ושיווקנו בסיסי פירות ייעודיים כמעט לכל נקודה בעולם.
מאז ועד היום, ומעתה והלאה אנחנו שמחים וגאים לעשות כבוד לפירות, ולקחת חלק פעיל בהיסטוריה הציונית של המיץ!
